דלג לתוכן "התהליך האלכימי המתאר יחסי חומרים שהם בבחינת אני – אתה יכול לסייע לנו גם בהבנת יחסי אני-אתה של מטפל-מטופל. היחסים בטיפול הם תערובת של אמון ואי אמון, פחד, ספק ותקווה, משיכה ודחייה, שנאה ואהבה. יונג רואה את יחסי המטפל -מטופל כקומבינציה אלכימית של שני חומרים, המצויים יחד במיכל הטיפולי, משפעים זה על זה ומשנים זה את זה. במפגש הטיפולי משתתפים תהליכים ותכנים נפשיים של המטפל והמטופל, והם היסודות והכוחות האלכימיים. הם הפרימה מטרייה של התרפיה: הצרכים, הדחפים, הרגשות והקומפלקסים (תסביכים) – הן של המטפל והן של המטופל. כל אלה משתתפים בתהליך האלכימי של הפסיכותרפיה". (נצר,2004 עמ' 431).
בקליניקה אני מלווה תהליכי התפתחות, התמודדות עם משברי חיים וקונפליקטים כחלק ממסע החיים.
במסע הלמידה הארוך, למדתי והתנסיתי בשפות שונות ומגוונות, אותן אני מביא עמי לקליניקה.
עבודה עם חלומות וסמלים, עבודה דרך חיבור לתנועה אותנטית ועבודה סומטית גופנית.
מטפל בקליניקה פרטית בפרדס-חנה ובתל-אביב (שכונת ביצרון)
״מי שמביט החוצה חולם, מי שמסתכל פנימה, מתעורר״, קרל גוסטוב יונג
"טיפול נפשי הוא מסע מיוחד במינו של שניים. היעד קרוב ומאד רחוק בעת ובעונה אחת. המסע מתמשך ואני פותחת את ספינתי בפני המטופל או המטופלת. שנינו, אם כן, חברים למסע. את המסע המשותף שלנו מדריכים ומובילים איתותים שאפשר לדמותם להבזקי אור המוקרנים ממגדלור. הבזקים אלה הם כל אותם ביטויים סמליים, חלומות, הנובעים מהלא מודע אשר מדברים בשפה שונה משפת המציאות הערה". (שלו, 2008, עמ' 200).
פסיכותרפיה יונגיאנית מכירה בנפש של האדם כמדריכה. הטיפול הוא כמו יצירה של מיכל אלכימי אליו מגיע המטופל. המיכל הוא כלי היצירה בו מתחילה הנפש לדבר. דרך חלומות, דימויים, סמלים וחזיונות. האומנות בטיפול היונגיאני היא ההקשבה והרשות שניתנת לנפש לדבר בשפתה. יחד אנו מאזינים, קולטים ומאפשרים לחלומות להנחות את התהליך הטיפולי.
ציטוטים של קרל גוסטב יונג:
״על ידי הבנת הלא מודי אנו נפטרים משליטתו"
"כל דבר שמרגיז אותנו באחרים יכול להוביל אותנו להבנת עצמנו"
"בדידות נובעת לא מחוסר אנשים סביבך, אלא מחוסר היכולת לדבר עם אנשים על מה שמשמעותי לך"
"החלום מהווה דלת סמויה וקטנה בקודש הקודשים העמוק והאינטימי ביותר של הנפש, שפותחת באותו לילה בראשיתי וקוסמי-שם היא הנפש. הרבה לפני שהיה מודע האגו. ושם אותה הנפש הרבה מעבר למה שהאגו המודע אי פעם יכול לתפוס."
"מטרת הנפש של האדם היא להאיר את החשיכה של הקיום הפשוט"
כל מה שמגביר, מצמצם, מגביל או מגדיל את כוח פעולתו של הגוף, מגביר, מצמצם, מגביל או מגדיל את כוח פעולתה של הנפש. וכל מה שמגביר, מצמצם, מגביל או מגדיל את כוח פעולתה של הנפש, מגביר, מצמצם, מגביל או מגדיל את כוח פעולתו של הגוף. שפינוזה (1677-1632)
טראומה גוזלת ממך את ההרגשה שאתה אחראי לעצמך, של מה שאכנה הנהגה עצמית. אתגר ההחלמה הוא לבסס תחושת בעלות על גופך ונפשך- על עצמך. פירוש הדבר הוא להרגיש חופשי לדעת את שאתה יודע, ולהרגיש את שאתה מרגיש, בלי להיות מוצף, זועם, מבויש, בלי שאתמוטט.
עבור רוב האנשים זה כרוך ב:
1. למצוא דרך להרגיש רגוע וממוקד.
2. ללמוד לשמר רגיעה זו גם בתגובה למראות, מחשבות, צלילים או תחושות גופניות שמזכירים לך את העבר.
3. למצוא דרך להרגיש חי בהווה באופן מלא, ומחובר לאנשים שסביבך.
4. לא להיאלץ לשמור סודות מפני עצמך, ובכלל זה סודות על הדרכים שאפשרו לך לשרוד.
(ואן דר קולק, 2021, 'נרשם בגוף')
בקליניקה אני משלב עבודה עם טכניקות של התמקדות ושל אס אי (somatic experience), טכניקות אלו, הן פשוטות ונגישות ומאפשרות למטופל להתחיל לייצר מערכת יחסים חדשה עם גופו דרך התבוננות בתחושות הגוף, העברה של תשומת הלב מהמוח החושב אל עבר מערך של תחושות וחושים. דרך ההקשבה לגוף מערכות פיזיולוגיות נכנסות לפעולה ומאפשרות ריפוי אוגרני של הגוף. תהלכים אלו מתקיים לצד הדיאלוג והשייח בחדר הטיפול ושזורים יחד.
תנועה אותנטית היא צורה של תנועה תרפויטית ומדיטטיבית המגיעה מתחום הטיפול בתנועה. הושפעה מעולמות המחול, פסיכולוגית המעמקים של קרל יונג ומבודהיזם. במרכז נמצאת החוויה המאפשרת לתנועה להתגלות, להתרחש בפשטות, להיות מונעת מדחפים פנימיים, תמונות, מחוות, רגשות וחלומות העשויים להתגלות. התנועה האותנטית פועלת בשדה של יחסיים. המתודה בנויה על שני תפקידים: עד ומתנועע. היחסים ביניהם מאפשרים מפגש עם עולם מערכות היחסים דרך תהליך אישי הנוגע בתכנים אלו.
כמה מילים אישיות על חווית העדות ב'תנועה אותנטית':
כעד, אני מנסה לאמץ לעצמי עמדה אשר מכירה בכך שאיני יודע הרבה על המציאות או על מה שמתקיים אצל אדם אחר. אני לומד בכל מפגש שמה שאני חושב על האחר הוא רק אפשרות קטנה מבין שלל של אפשריות שמתקיימות במציאות. כאשר החלק החושב שבי עסוק בהשלמות מידע והנחות דרכן אני תופס את מה שמתקיים, האפשרות להניח שאיני יודע דבר, זוהי חוויה משחררת. היא משחררת את האפשרות לפגוש באחרות. זוהי חוויה של התעלות ושמחה, כמו הפלגה למפרץ חדש שלא ידעתי שקיים בתוכי.
בעבר כשהייתי מביט בעולם ובאנשים שבו המבט היה חיפוש של מפלט מהכאב שהיה בתוכי. המבט היה ניסיון למצוא את עצמי בתוכם, בסיפורים שסיפרתי עליהם, ברצון להיות כמוהם. היום המבט בהם מאפשר לי לשוב לעצמי. להניח את העיינם הטובות ולגלות כל פעם מחדש משהו חדש. ובעצם, לגלות את כל זה בתוכי.
זה כמו להביט ממש מקרוב בתוך חלקת אדמה קטנה במשך זמן. לשהות שם, לגלות בתוכה חיים שלמים. ואז להעביר את המבט לאדם וגלות בתוכו חיים שלמים.
את התרגול של 'תנועה אותנטית' פגשתי לראשונה במסגרת תואר שני בטיפול בתנועה. שם הכרתי את מארי סטארס ווייטהאוס שכבר בשנות הארבעים של המאה הקודמת הבינה שתנועות עשויות להיות מוזנות מכמה מקורות של הנפש, מהמודע ומהלא מודע. בעבודתה כמטפלת בתנועת ומחול היא התמקדה בחוויות הפנימיות וביטוין האותנטי בתהליך התנועה. היא האמינה שבהפניית תשומת לב מוגברת לגוף, ובתפיסה מודעת של התנועה, שינויים באזורים אחרים של החיים יכולים להתפתח. בשלב נוסף בחיי כשכבר עבדתי כמטפל בתנועה חיפשתי לשוב אל חווית התנועה, להעמיק אל תוך הנפש ולהרחיב את הנוכחות שלי בעולם.
מה קורה לגוף כאשר הוא בא במגע עם מעטפת חיצונית? מעטפת בעלת משקל ונוכחות, מעטפת המגיבה לתנועות הגוף, המפעילה את התנגדותה החושית עליו? מה הדבר מעורר כאשר גבולות הגוף שלי לרגע הופכים להיות לולאת בד אלסטית המאפשרת מתיחה, הדיפה ודחיפה? מה קורה לעצמי כאשר המעטפת הופכת מוחשית כל כך?
"כל פונקציה נפשית נשענת על פונקציה ביולוגית. הפונקציות השונות של העור הן מקורות השונות של 'האני-עור'. הפונקציה הראשונה של העור היא היותו שק, המכיל ומחזיק בתוכו את כל הטוב והגודש שמילאוהו ההנקה, הטיפול והטבילה באמבט המלל. הפונקציה השנייה שלו היא היותו שטח מגע המסמן את הגבול עם החוץ והמשמר את ההפרדה ביניהם, מחסום המגן מפני חמדנותם ותוקפנותם של אחרים. ולבסוף הפונקציה השלישית של העור היא היותו מקום ואמצעי ראשוני לתקשורת עם הזולת, ליצירת קשרי חליפין בעלי משמעות המהווה שטח פנים שעליו נרשמים עקבותיהם של קשרי חליפין אלה" (אנזייה, 2004, עמ' 83).
לולאת הבד היא אמצעי מוחשי למעטפת עורית שנייה. בתהליך הדרגתי תשומת הלב עוברת לתנועה הפנימית וליחסים הנוצרים בין העצמי הגופני-נפשי לבין הבד ואל עבר 'השק' הרגשי המתעורר.
נוצרות אינטראקציות עם גופים נוספים בחדר כאשר הבד ממלא פונקציה של גבול/מרחב מאפשר, לאינטראקציה בין שניים המתקיימת ללא מגע פיזי, אלא באמצעות הבד. החיוניות שלנו מתעוררת לנוכח מעטפת חושית מוגברת ואינטראקציות בין גופים.
עבודה קלינית עם לולה-בד:
בעבודה קלינית אני משתמש לרוב בלולה בד הקטן. הוא נמצא בחדר כאפשרות נוספת של חקירה. אני יכול להציע אותו למטופל בזמן עבודה בתנועה ולהביט על האופן שבו גופו מגיב אליו. אני יכול לספר עליו, ולהציע לו להתנסות בו. ישנם מטופלים שיזדקקו להוראות והנחיות ויש כאלו שייקחו את המושכות בעצמם. כמו בשייח הטיפולי גם כאן, אני מביט, מתבוננן במה שקורה ומגיב דרך הדהוד או הצעה להתערבות.
עדות – המטופל נכנס לעבודה אינטואיטיבית עם הבד. זה יכול להיות מלווה במוזיקה. לאחר התנועה מקיימים שייח על החוויה שהמטופל עבר. שמים דגש על שיתוף הקרוב לחוויה בהווה. לאחר מכן המטפל יציע עדות בה ישתף בזוויות שנות שעלו בו במהלך העדות. לאחר מכן שייח יתאפשרו חיבורים בין הנושאים שעלו בתנועה עם הבד לבין הנושאים בהם מתעסק המטופל.
ישנים מקרים בהם אין צורך בשייח. זוכר לי מקרה מיוחד של מטופל. נער בן 14 שבמשך חצי שנה היה נכנס לתוך הלולה-בד. מתעטף בו. אני כמטפל החזקתי את הלולאה מבחוץ ויצירתי נענוע עדין ומערסל. מידי פעם שאלתי את הנער האם להגביר את הנענוע או להשקיט והוא היה מכוון אותי. וכך במשך חצי שנה עבדנו. המטופל היה זקוק להחזקה ראשונית שקטה ונוכחת, ללא מילים או פרשנות.
עבודה דרך החזקה – בעבודה הקלינית עם הלולה בד הקטן יש אפשרות לייצר החזקה של המטופל בתוך מעטפת הבד. ההחזקה יכולה להיות מבחוץ וכך אין חדירה או פלישה למרחב האינטימי של המטופל. יחד עם זה המגע נוכח דרך הבד. המטופל יכול להשעין את גופו ומשקלו אל הבד. נושאים רבים הקשורים בדימוי גוף, אמון, כוח, חולשה, הדדיות יכולים להיכנס אל תוך השיח הטיפולי.
Optimized by Seraphinite Accelerator